בוני סמרה בע"מ נ' מחאג'נה

החלטה

לפניי בקשת הנתבע (להלן: "המבקש") להארכת מועד להגשת תביעה שכנגד.

ברקע לבקשה זו עומדת תביעה כספית ע"ס 245,908 ₪ שהחלה את דרכה כתביעה בסדר דין מקוצר, ובהמשך ניתנה למבקש רשות להגן לאחר שהתקיים דיון בפני כבוד הרשם ר' קודסי.

בנימוקי הבקשה נטען, כי בגדר הבקשה למתן רשות להתגונן שהגיש המבקש ביום 15.09.10 נתבקש גם מתן רשות להגשת כתב תביעה שכנגד. ברם, כבוד הרשם קודסי לא התייחס כלל לבקשה זו בגדר החלטתו למתן רשות להתגונן.

המבקש טוען, כי טענת ההגנה המרכזית שלו נשענת על טענת קיזוז, כפי שצוין בבקשת הרשות להגן, כאשר סכום הקיזוז עולה בהרבה על סכום התביעה העיקרית, באופן המצדיק דיון בטענת הקיזוז כטענת תביעה ולא כטענת הגנה.

עוד נטען, כי בשל זהות הצדדים, הואיל ומדובר במסכת עובדתית אחת, ומטעמי יעילות וחיסכון בזמן שיפוטי יקר ובזמנם של בעלי הדין, מן הראוי להתיר למבקש הגשת תביעה שכנגד.

התובעת (להלן: "המשיבה") מתנגדת לבקשה.

לטענתה, על פי תקנה 213 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, כבוד הרשם קודסי היה מוסמך לאחר מתן הרשות להתגונן, ליתן כל הוראה בדבר כתבי טענות, פלוגתאות והליכים נוספים שייראו סבירים ונחוצים, ובכלל זה הוראה בדבר מתן רשות להגשת תביעה שכנגד. בנסיבות המקרה שלפנינו, כבוד הרשם לא התייחס בהחלטתו הנותנת רשות להתגונן לשאר הבקשות שהעלה המבקש דכאן, ובכלל זה מתן הרשות להגשת תביעה שכנגד. בנסיבות אלו, הייתה הדרך פתוחה בפני המבקש להגיש בקשה לעיון מחדש או להגיש ערעור על החלטת כבוד הרשם. משלא עשה כן, הרי שהוא החמיץ את המועד להגשת כתב תביעה שכנגד, כאשר הוא אינו מניח בפני ביהמ"ש טעם לאיחור המצדיק את הארכת המועד.

עוד נטען, כי הגשת תביעה שכנגד עלולה להאריך ולסרבל את ההליך שלא לצורך.

לגופו של עניין, נטען כי המבקש שהינו עו"ד במקצועו אינו רשאי לטעון לזכות קיזוז ללא עיגונה בסכם בכתב עם הלקוח.

משום כל הטעמים שנמנו לעיל, עותרת המשיבה לדחיית הבקשה תוך חיוב המבקש בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

אחר עיון בכתובים ושקילת טענות הצדדים, אני מחליטה לקבל את הבקשה, כפי שיפורט להלן.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי המועד להגשת כתב תביעה שכנגד חלף זה מכבר.

יחד עם זאת, הבקשה שהגיש המבקש ביום 15.09.10 ובה עתר לסעדים שונים, כללה בחובה גם את הדרישה למתן רשות להגשת תביעה שכנגד. כבוד הרשם לא התייחס לבקשה זו בגדר החלטתו למתן רשות להתגונן, אך אין לומר כי המבקש זנח בקשה זו, והוא חידש אותה בפניי בישיבת ק"מ הראשונה שהתקיימה בתיק דנן.

לפיכך, משיקולי יעילות הדיון ומניעת הליכים מקבילים וכפולים, אני סבורה שיש מקום לאפשר למבקש להגיש תביעה שכנגד, אשר לא הוגשה כאמור במועד. דחיית הבקשה, תביא את המבקש להגשת תביעה עצמאית ונפרדת, אשר ברור לכל כי ראוי שתידון ביחד עם התביעה נשוא תיק זה, זאת בשים לב לכך שנושא התביעה שכנגד כרוך וקשור בתביעה זו.

לא נעלם מעיני, כי התרת הגשת תביעה שכנגד תביא להתארכות ההליך שבפניי, אולם ניתן לרפא את העוול שנגרם למשיבה, עקב התמשכות ההליכים שנבע מן האיחור בהגשת התביעה שכנגד, באמצעות פסיקת הוצאות.

לאור האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה ומאריכה את המועד להגשת כתב התביעה שכנגד.

כתב התביעה שכנגד יוגש תוך 14 יום מיום קבלת עותק החלטה זו.

המשיבה תגיש כתב הגנה לתביעה שכנגד תוך 30 יום מיום קבלתו.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות בקשה זו בסך של 2,000 ₪ בתוך 30 יום.